פגמים בצוואה מה זה

פגמים בצוואות

לא כל מסמך שתערכו ותכתבו בכותרת צוואה, באמת יתקבל וייחשב כצוואה, צריך לדעת מה כותבים ואיך. למשל, קיימים מספר פגמים הפוסלים צוואה.

פגם בכשירות המצווה

ברור כי רק מי שכשיר מבחינת מבחינת גילו, צלילות דעתו וכיוצא בזה יכול לערוך צוואה.

ילד אינו יכול לערוך צוואה, וגם אדם אינו יודע את משמעות מעשיו אינו לערוך צוואה.

כך שצוואה שנערכה, למשל, על ידי אדם שהיה נתון להשפעת תרופות שפגעו בצלילות דעתו, על אף שהיא יכולה להיות כשירה ברמת הצורה שלה והתוכן שלה, תהיה פסולה.

פגם צורני בצוואה

בעבר היו הוראות חוק מסובכות שלא איפשרו מתן הכשר לצוואות שבהן נפל (לעיתים בתום לב ובטעות) פגם או חסר, כדוגמת תאריך חסר, או בעיה הנוגעת לחתימה, היום לאחר תיקונים רבים, התנאים השתנו.

אי נוכחות עדים

כל צוואה חייבת להיחתם בפני שני עדים, אשר מאשר כי הצוואה משקפת לחלוטין את רצון המצווה, וכי הם נכחו בשעת חתימת המצווה.

היעדר חתימת המצווה

חוק הירושה קובע כי על העדים לאשר במעמד כתיבת הצוואה "שהמצווה הצהיר וחתם".

העדר תאריך בצוואה

על הצוואה לכלול את תאריך כתיבת הצוואה. צוואה שאינה כוללת את תאריך החתימה אינו תקפה, ולפיכך ניתן להגיש התנגדות לצו קיום הצוואה.

באם אכן יוחלט כי תאריך חתימת הצוואה אינו מופיע על גבי הצוואה, תהפוך הצוואה לחסרת חשיבות מבחינה משפטית שהיא תיפסל.

פגם הנוגע להוראת הצוואה

החוק מונה מספר הוראות צוואה שאין לקיימן, והמקרה החשוב ביותר הוא הוראת צוואה המזכה את מי שלקח חלק בעריכתה. המצווה צריך לשבת ולהסביר את רצונו לעורך הדין העורך את הצוואה כשאין בחדר איש מלבדם.

בעת החתימה לא יהיה נוכח במקום איש מן הזוכים על פי הצוואה.

פגם הנוגע לעריכת הצוואה

צוואה שנערכה תחת איום, מרמה, או בלתי פוסק הבטחת, וכיוצא בזה, בטלה. ואסורה; "צוואה לטובת עדים", צוואה שאחד או יותר מן הזוכים בה היו מעורבים בעסקה שהשפיעה על תוכנה לטובתם.

ביטול צוואה

(א) המצווה יכול לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה הצוואה, חזקה עליו שהתכוון לבטלה.

(ב) צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת הוראות הוראות הצוואה החדשה סרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת.

הידעת?

ביהדות

היהדות אינה מכירה כלל בהורשה ע"פ צוואה. היהדות מכירה רק בהורשה ע"פ דין: יורשיו של אדם הם בניו ואם אין לו בנים אֶחָיו. האח הבכור יורש חלק גדול פי שנים מחלקם של יתר האחים. נשים אינן יורשות כלל, לא אשת המנוח ולא בנותיו. כבר המקרא מכיר בחריג לכלל זה: אם אדם מת ללא בנים, בנותיו יורשות אותו.

באסלאם

על פי ההלכה המוסלמית, שני שלישים מעזבונו של נפטר מיוחדים לקרוביו: בן/בת זוגיות, צאצאים והורים.

גם קרובי משפחה נוספים זכאים לחלק מעזבונו של הנפטר. חלקו של היורש תלוי בהרכב המשפחתי כולו, למשל האם ליורש/ת יש או אין ילדים. כמו כן מקובל שזכרים יורשים פי שנים מנקבות.

המצווה רשאית לחלק על פי רצונו רק את השליש הנותר (מעבר לשני השלישים שיוחדו לקרובי המשפחה).